‏הצגת רשומות עם תוויות חאטין. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חאטין. הצג את כל הרשומות

חאטין כסמל


הקטסטרופה של העם הבלארוסי

את הכפר חאטין Khatyn לא תמצאו בשום מפה. הכפר נהרס ע"י הצבא הגרמני באביב 1943. חאטין , הכפר ששכן בלוגויסק שבאזור מינסק בבלארוס, הפך לסמל הטרגדיה של אנשי רוסיה הלבנה, בלארוס. דף עצוב בהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה שנקראת בפיהם המלחמה הפטריוטית הגדולה. אתר הזיכרון הגדול שמסמל את רעיון האומץ, ההתנגדות, וההקרבה של התושבים למען הניצחון במלחמה, נמצא במקום שבו שכן הכפר שנהרס. האתר נבנה בשנת 1969. האתר מנציח את המספר הגדול של הבלארוסים שנהרגו במלחמה: 2,230,000
ב-22.03.1943 הגיעו הנאצים, בפי הבלארוסים הפשיסטים, לחאטין , הוציאו את תושבי הכפר ממיטותיהם, על נשיהם וטפם, הכניסו אותם לאסם, שפכו על המקום בנזין והציתו את האסם עם כל תושבי הכפר. מכל הכפר הצליחו להתחבא שני נערים ואישה. הם לא נספו בשריפה. מן השריפה עצמה הצליחו לשרוד שני נערים ואדם מבוגר אחד.
כך קרה ל-185 כפרים נוספים שלא נבנו מחדש. לאחר המלחמה שוקמו 430 כפרים שגם הם נהרסו במלחמה ושמותיהם מופיעים על מונומט של עץ החיים בתוך האתר.
האתר כולל: פסל אדם שישה מטר גובהו ובידיו גופת בנו המת, במרכז האתר. מימין לפסל גג סמלי של האסם שבו נשרפו תושבי הכפר. בכניסה יש הצהרה בשם תושבי הכפר שנספו, שקוראים למבקרים באתר להפנות את הצער והכאב על מותם לעשיית שלום בשאר העולם. לוח זיכרון שמונה את האנשים שניספו בגילים השונים כולל ילדים בני פחות מ-16 שנה. מעין רחוב של הכפר עם הבסיס של הבתים ובכל בית פעמון. בכל בית יש שער סמלי פתוח של 26 בתים שנשרפו באש. בכל אחד מן העמודים פעמון. כל הפעמונים מצלצלים יחד כל 30 שניות. במקום גם באר סמלית. מעין בית קברות ל-185 כפרים נוספים שנשרפו על יושביהם ומעולם לא שבו לחיות ולא הוקמו מחדש, שמות הכפרים והאזור בו שכנו. המקום בו בוערת אש התמיד ומעליה 3 עצים חיים. תזכורת לכך שכל אדם רביעי בבלארוס בתקופת המלחמה, נספה במלחמה. רבע מן התושבים. קיר הזיכרון, המט לנפול, נוטה על צדו, ובתוכו גומחות בהן נזכרים 260 מחנות המוות והמקומות שבהם נספו התושבים בטבח המוני. על כל אבן בקיר הזיכרון נזכר מקום וכמות האנשים שהושמדו במקום. 430 כפרים שגורלם היה דומה לגורל חאטין שוקמו והוקמו מחדש אחרי המלחמה. שמותיהם מצויינים במעין עץ החיים.
האתר מרשים ביותר. עד שלא היית בו לא הבנת את גודלו ומורכבותו. שמעתי על האתר הזה מאנשים שביקרו שם, אך כמובן שגם אני לא יכולתי לתאר לעצמי את הרושם שהוא הותיר בי בביקור עצמו. הפסל של האדם הנושא את גופת בנו המת מקבל את פניך בכניסה לאתר ומיד מזכיר לך את גודל האסון. הקיר המט לנפול המסמל את חורבן בתי הכפר וחורבן המדינה כולה במלחמת העולם השנייה. בלארוס, היא רוסיה הלבנה, היום מדינה עצמאית, טוטאליטרית, ולא דמוקרטית. המדינה הזו נשחקה במשך מאות שנים בין מעצמות לוחמות. מצד אחד רוסיה הגדולה ומצד שני גרמניה או ממלכת פולין ליטא. גם כיום רוסייה מעוניינת לספח את מדינת בלארוס לשטחה.

גלרייה - אתר הזכרון - חאטין

 אתר זיכרון לנספים בשואה בכל בלארוס כל הקהילות


כדי להגיע לגלריה של חאטין לחצו כאן

היום הרביעי -קבוצת האם-23.06.2011

ביום הרביעי התפצלה הקבוצה לשלוש קבוצות:
קבוצת האם המשיכה לחאטין, גלובוקי ויערות נארוץ' .
קבוצת "ביילסקי" יצאה ממינסק לכיוון נובוגרודק והסביבה.
והקבוצה השלישית קבוצת פינסק יצאה לכיוון פינסק, יאנוב והסביבה.

ביום הרביעי 23.06.2011 - קבוצת האם: ביקור בחאטין, אתר מרשים ביותר שבא לציין את הסבל והאובדן של האוכלוסיה הבלארוסית במלחמת העולם השנייה. היישוב חאטין נשרף כולו במלחמה על יושביו. והוא הפך לאתר הנצחה לעוד 185 יישובים שנשרפו גם הם. מחאטין יצאנו לכיוון דוקשיצה קרולשצ'יזנה וגלובוקי, לאתרים הקשורים לסיפורה של משפחת אטקין. שלושת הבנים של מיכאל אטקין ז"ל והנכדים של חווה אטקין סיפרו את סיפור המשפחה, העמידו מצבות זכרון לבני משפחתם ודאגו שבכל מקום תהיה פלטקה המספרת את סיפורו של אביהם. דוגמה להנצחה. בגלובוקי נערך טקס זיכרון מרשים בהשתתפות ראש העירייה וסגנה, אנשי העיר וילדים מבית הספר. בטקס השתתפו גם נציגי הקבוצה. לידיה אברמסון שהייתה ילדה קטנה (בת 9) בגלובוקי ונמלטה ליער באחת הסלקציות, סיפרה את הסיפור שלה למשתתפים בטקס. במסע השתתפו גם שני הבנים של לידיה. ביקרנו בקבר אחים ביער ליד גלובוקי, שבו נקבר אביה של לידיה. וגם בקבר אחים ליד היער שאליו נמלט מיכאל אטקין הצעיר בן ה-11 אל הפרטיזנים. בהמשך היום הגענו לבית שבו גרה ונולדה לידיה אברמסון והיא, שכבר הייתה במקום במסע קודם, אירחה אותנו בחצר ביתה. זו הייתה סגירת מעגל בשבילה. השנה לידיה בת 80. העיתונאים המקומיים ראיינו את לידיה בהרחבה ורצו לדעת עוד פרטים על סיפורה. בכל אחד מן הטקסים נאמר גם קדיש. בסיומו של יום הגענו לצימרים בגלובוקי שבהם היינו אמורים ללון באותו לילה (19 חברי קבוצת האם). את פנינו קיבלה להקת פולקלור של זמרות ורקדניות מלווה באקורדיון. לאחר היום הקשה רקדו חברי הקבוצה ריקודים עממיים ושרו עם הלהקה שירים רוסיים. במקום אכלנו גם ארוחת ערב כפרית עם מאכלים מיוחדים של המקום.